הצבת גבולות תוך שמירה על כבוד הילד 

גבולות או מעטפת תומכת והקשר לחופש בחירה אצל ילדים
לנו בני האדם ניתן חופש בחירה. מהרגע הראשון שהתינוק מפתח מודעות לעצמו ולסובב אותו יש לנו אפשרות לתת לו לבחור את דרכו תוך כדי שמירה והגנה ביחס לרמת ההבנה שלו. ככול שתהליך זה מתחיל מוקדם יותר יגדל אדם שמודע לרצונותיו ולסביבתו. כשמדברים על מעטפת הגנה לילד חייבים לכלול הגנה ברמה הפיזית, רגשית ומנטלית. אנחנו ההורים יודעים טוב יותר מה טוב לילד, אך אם לא נאפשר לו לטעות איך ילמד לפעם הבאה? עצם הגדרת התחום שמאפשר טעות ביחס לגיל נותן מקום למימוש חופש הבחירה ובמקביל גדילה. בזאת מותר האדם מין הבהמה.
אין ספק שצורת חינוך זאת מאתגרת ללא הפסק וזאת מן הטעם שיש צורך מתמשך לשאלת שאלות לגבי היכולות של הילד בשלושת הרמות, ועם הזמן עדכון המעטפת המגנה.
לדוגמא: ילד בן 3 שנים לא יכול לחצות את הכביש לבדו. אך בגיל 12 שנים לאחר שעבר הכשרה מספקת וידוא של היכולת הנדרשת יוכל לחצות את הכביש לבדו. לעומת זאת ילד בן 3 יכול להחליט מה ללבוש לגן או איזה ספר לדפדף וכו". השאלות הקשות צצות בסיטואציות שלמראית עין אין להן פתרון, כמו אלימות וורבלית או פיזית. חוסר רצון לשתף פעולה או לעזור. לקיחת דברים כמובן מאליו כמו סידור החדר שינה או פינוי כלי האוכל לאחר סיום הארוחה. להורה יש את האופציה להכריח או להעניש או לאפשר לילד לממש את חופש הבחירה. קביעת עיקרון פעולה מנחה שאומר " בסוף הארוחה כל אחד מפנה את כלי האוכל שלו", ומשם דרך שיחה מגדירה להסכם מחייב תוך ההבנה שלילד יהיה קשה בהתחלה לקיים את ההסכם ב 100% מאחר והוא ילד וגם אנחנו המבוגרים לא תמיד עומדים בהסכמים, היא אפשרות לפעולה שיכולה לתרום משמעותית לשינוי אוירה בבית ודחיפה קדימה להתפתחות שלנו ההורים וילדנו. עלינו לזכור שמטעויות אנו מתקדמים, ולכן יש לקדם בברכה מעצורים ועיכובים בדרך.
ילדים יחפשו עד לאן הם יכולים למשוך בהתנגדות שלהם לעיקרון החדש, עלינו מוטלת החובה לא להיכנס למעורבות רגשית. זה לכשעצמו מהווה התפתחות אישית אדירה בשבילנו ההורים. לנו ההורים יש את האפשרות להחליט איך אנו מגיבים לסיטואציה כשברוב המקרים חוסר תגובה עד כדי התעלמות מהילד תניב את התוצאה הרצויה. בחוסר תגובה אנו משדרים שההחלטה היא בלעדית של הילד אך לכל החלטה יש תוצאות לוואי. אל לנו לשכוח שעצם ההתייחסות שלנו לילדים מהווה בשבילם מזון. הילד לבד יעשה "חושבים", רווח מול הפסד: הרוויח התנגדות, מול הפסד סימפטיה והתייחסות מההורים, ופועל יוצא- יגיע למסקנה בעצמו. אין ספק שתהליך זה יכול לפעמים להיות מייגע, אך תהליך כזה יוביל למנהיגות הורית מקדמת ,ויכולה לשנות עתיד לחיוב.
כשכולם מדברים כל הזמן על גבולות. איך אפשר להציב גבולות לילדים? מה הם הגבולות הנכונים? הילדים שלי משגעים אותי בבית ובבית הספר הם טלית שכולה תכלת, כנראה שאני כהורה לא מציב גבולות חזקים. וזה ממשיך וממשיך. לי, כשמזכירים את המילה גבול, עולה הקונוטציה של גבול בין מדינות עם חיילים שוטרים ומכונות ירייה. כשבודקים במילון תחת הערך גבול מקבלים הסבר שונה.
ציטוט: "הוא קו המפריד בין ישויות גיאוגרפיות, מפריד גם בין ערים, מחוזות וכדומה." יש המשך להגדרה גבול, כמו גבול ארעי או גבול מלחמה. אז אולי המינוח גבולות, כשזה בא לידי ביטוי מול ילדינו, לא כל כך מתאים, הרי הזיכרון הקולקטיבי שלנו ביחס לגבולות הוא לא כל כך סימפטי. או שאתה בישראל או שאתה בלבנון ואז שישמור אותך אלוהים.
משום כך עדיף להשתמש במינוח מתאים יותר, שגם מספק הגנה וגם יוצר מרחב מחיה. עדיף עם כך להשתמש במילה מעטפת. לכל דבר אורגני יש מעטפת שמגנה עליו מפגיעה מהחוץ ובמקביל שומרת על מיקום והתרכזות. חיי שלי כמו של כל שאר האנשים התחילו ברחם שעוטף את העובר, ומשם עברו החוצה אל מעטפת חדשה על פני האדמה. תפקיד ההורים הוא לספק מעטפת שתאפשר לתינוק לגדול עד לנקודה שבה הוא יוכל לדאוג לעצמו. לכן כדאי לזכור את העובדה שגבול הוא דבר מקובע לעומת מעטפת היכולה להיות אלסטית או גמישה. דוגמא מעניינת לכך היא העור שמגן עלינו מפגיעות ושריטות ומצד שני שפנים הגוף לא יהיה חשוף. העור גמיש וגם מאפשר נשימה, הזעה ועוד. כשמדברים על מעטפת בעצם מדברים על אקולוגיה מאפשרת חיים. תחומים רבים באים לידי ביטוי כמו אויר, מזון, טמפרטורה, צבעים, מוסיקה, שפה,
זו רק דוגמא אחת מיני רבות לכך שעדיף לנו בני האדם להתרכז בקודים טבעיים כשחינוך ילדינו מונח
על הכף.

בהצלחה